WORKING MOMS
הטור לוונדר וומן שביננו שמנסות לג'נגל בין העסק, לבית ולוועד הורים של הקטן
אז כן, גם את נכנסת למשבצת של בעלת עסק, חלמת עליו פינטזת עליו והנה זה קורה!
את יכולה להכריז לעולם וגם לך - OPSS I DID IT בגאווה.
לשמוע את החצוצרות באויר, להרגיש את הקונפטי מתעופף לו, ולטפוח לעצמך על השכם. אני שם.
נכון שזה ממלא ומספק בקנה מידה שאי אפשר לתאר, אבל לתוך כל העננה הזאת מזדחלת לה גם מחשבה טורדנית -
אני גם אמא אחרי הכל.
נכון שהחיים זה לא פיקניק ואין לנו איזה פיית קסמים שתדע להבריק לנו את הבית ולעשות לנו קאוצ'ינג תוך כדי, אבל וזה אבל גדול - אנחנו נשים ואיך לומר את האמת? אנחנו פייטריות.
אבל בשביל לא למצוא את עצמינו קורסות אחרי יום עבודה שכולל בתוכו ג'ינגול מסיבי בין פגישות עם לקוחות, הכנת עוגה לילד שחוגג יומולדת מאוחר בגן, והזמנת סחורות לספקים, הנה מדריך קצרצר עם כמה טיפים ממני אליך שאולי יוכל להוריד קצת את מפלס החרדה
רשימות
נכון שאני לא מחדשת פה המון, כי מי מאיתנו יכולה להסתדר בלי לשרבט על המעטפה של החשבון חשמל את המשימות שיש לנו היום?
בודדות ממש, אז לא, אני מדברת פה על לקחת את זה כטקס שעושים כל יום.
זה לשבת כל בוקר עם הקפה, להקדיש כמה דקות ופשוט לרשום כל דבר שעולה לנו בראש שאנחנו צריכות להספיק היום. רצוי לחלק את זה לרשימה שקשורה לעסק / לבית או כל קטגוריה אחרת שעולה לכם לראש, ולמיין את המשימות לפי רמת הדחיפות.
משימות שלא הספקנו היום - עוברות ישירות לרשימות של מחר.
לאלו מביננו שרוצות לקחת את זה שלב אחד קדימה הייתי ממליצה להשתמש ברשימות דיגיטליות שקיימות באתרים שנועדו לשם זה. אני אישית משתשמת ב TRELLO - אתר חינמי ליצירת רשימות שעושות לנו סדר בחיים.
יום חופשי
כן כן, קראת את זה נכון.
לקבוע לנו יום מסוים בשבוע שאנחנו לוקחות פאוז מהעסק ופשוט דואגות לעצמינו, לסידורים שדחינו, או אפילו סתם ללכת לים ולבהות בגלים.
אני יודעת שזאת משימה שהיא בין בלתי אפשרית ללא מעשית, אבל אני עדיין מתעקשת עליה.
התרומה שיום כזה תיתן לך ולעסק שלך היא עצומה. ואני אגלה לכן פה סוד?
זה אפילו לא חייב להיות יום שלם, או יום מסוים קבוע. זה פשוט לשים לנו בתודעה שבין כל הבלאגן והעומס - אנחנו צריכות גם לזכור את עצמינו בכל הסיפור.
אז איך בכל זאת גורמים לזה לקרות? שאלה מצוינת.
אנחנו פשוט נשאיר לנו 'חורים' מסוימים ביומן שהם נטו בשביל זה. נקבע אותם מראש בתחילת שבוע ונתיחס אליהם בכבוד כאילו מדובר בפגישה עם לקוח. לא נבטל ולא נזיז אם לא מסתדר.
לדעת להפריד
לעשות הפרדה, חלוקה ברורה, בין החיים שלי כאמא כאישה כרעייה, ובין אשת העסקים שאני.
במה זה יכול לבא לידי ביטוי?
מקום עבודה - זה נכון שלא כולנו קמות בבוקר, מתלבשות מתפנפנות ויצאות ליום עבודה ממשרד מסודר, הרחק ממה שקורה בבית, מהכלים שהשארנו בכיור ומהילד שהחליט שהוא לא הולך היום לבית ספר.
חלקנו, אם לא רובנו מעדיפות או נאלצות לעבוד מהבית. זה יכול להיות נחמד כשמדובר על לשבת עם פיג'מה ולעשות פגישות זום מהספה. אבל לא בהכרח זה עוזר לנו להיות חיוניות וממוקדות מספיק בעבודה ולא בסל כביסה שצריך שיטפלו בו.
אז הפתרונות שאני מציעה הם כאלה:
-
תיצרי לך את ה'פינת משרד' שלך. בין אם זה חדר מסודר שתעצבי אותו כסביבה משרדית, או אפילו פינה בסלון שתסגרי בעזרת כוננית וכמה עציצים ובעצם כל דבר שישווה לאזור הזה מראה משרדי. מקום שבו תוכלי לשבת בנוחות, להתרכז ולעשות שיחות עם לקוחות.
-
תיצרי הסכמים עם בני הבית - בעלך / הילדים, שבשעות אלו ואלו אמא במשרד ולא מפריעים לה. או כמו שנהגו לומר לנו המורות בכל מבחן אפשרי - 'אני לא פה' ולהתיחס לזה ברצינות.
-
בשעות העבודה שלך את איך לאמר - עובדת. לא עומדת לשטוף כלים, לא עוזרת לילד עם השיעורי בית, ולא עושה הזמנות אונליין לקטנה שצריכה בגד ים. את מגדירה לך שעות ברורות שבהם את עובדת ושעות שאת חופשיה יותר - לעצמך, לבית לילדים.
לנשום
הנקודה האחרונה ואולי הכי קשה לנו - לנשום, לשחרר ולהוריד מאיתנו את עול ה'וונדר וומן'.
אנחנו אנושיות. אנחנו הורמונליות, אנחנו רגישות. וזה בסדר מדי פעם קצת לשחרר את הרגל מהגז, בין אם זה אומר להשאיר בית מבולגן בסוף יום, או להזמין ג'אנק פוד לארוחת צהרים שלא הספקת לבשל או אפילו לעשות לעצמך אמבט מפנק בסוף יום ולשקוע במחשבות.
לא תמיד זה קל - במיוחד בעידן שלנו האינסטגרמי, שמראה לנו כמה הכל נוצץ ומבריק אצל השכנה, ומעלה לנו ולסביבה את רף הציפיות בכל גלילה בפיד של עוד אושיה נחשבת.
בסופו של יום אנחנו צריכות לזכור - לא תמיד הכל הולך חלק, וזה מה שיפה בתהליך שאנחנו עוברות. יהיו ימים פחות ויותר טובים, יהיו נפילות ואכזבות ורגעים שיבוא לנו רק לברוח מהכל.
זה טבעי וזה לגיטימי.
מה שחשוב זה להזכיר לנו כל יום, שמי שאנחנו, איך שאנחנו -
זה הכי הכי טוב.
